Patience

Not having enough, just gives me that feeling of stagnation. I am constantly looking for changes such as those that the prophets proclaimed, yet I don’t see them. When will they happen? The days follow each other and where is that change? I am looking, and find very few. Has Gods promise disappeared? When will it take place?

Can I start looking for God in my ego comfort zone? Is there a place to worship God there?

Am I feeling where is God today? Summer vacations, family activities, work, festivities and preparations for tomorrow. Constantly being busy, the distractions coming from all directions, the only real distraction missing is the need to feel his presence.

Where is that quietness and proof of his existence? Have I looked for him in his palace in my soul?
Do I stand in front of God and myself with a upright heart? When I fail, do I take note to strengthen my way?

My humanity takes me away from God; I know it and feel the cost of it. The egoistical forces inside seem to enjoy when they succeed, even temporarily to pull me in there direction. The results? Are never good in the end.

While I want to do what is right and always praise God, while putting him first, When I do that I help find that quietness with God and put my humanity in place.

Isn’t that what I need?

Posted in Uncategorized | Leave a comment

ביטקוין הוכחת עבודה

האלף בית של יצירת דבר מה. כולל חובת ההוכחה לאיכותו. מטבע האלקטרוני הביטקוין לדוגמה מחייבת ספר פתוח של ההסטוריה של מיום ברייה יום הכרייה. ללא הסטוריה שקופה, אין אימון והמטבע איננו שווה דבר.

כרייה (proof of work) מתוך האתר אלף-ביט

ביטקוין – ויקיפדיה

הרבנים הכירו הייטב הצורך במסורת להוכיחך שוויו של ה"תורה-שבעל-פה".
במשנה אבות פרק א’ משנה א’ פותחת עם "משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושעב, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה."

האם המסורת הזה שקופה? האם היא נאמנה?

​לפי הסיכום של שיטות של סדר מסירת התורה.
מתוך בספר דעת דורות, מאת ד.א. רוזמן הוצאת Feldheim Publishers 2005

התשובה היא שלא, שבנושא של מסורת יש מחלוקת ושיטות שונות של סדר מסירת התורה. כנראה שהעובדה שאין מסורת למסורת. ושזה מוכר הייטיב אצל הרבנים הקדומים. ולפי הנראה העובדה הזאת לא נמסרה כראוי לדורות האחרונים.

לא קשה ליצר מסורות מנותקים. רבים משתוקקים לסתרי יוחסין כאילו.
האם מסורת בפרק הראשונה בשורה על-פי מתי [תורגום קדום נמצא בספר מלחמות ה' מאת יעקב בן ראובן הוצאה 1170] אמין?


האם המסורת שאִבְּן עבד אלמנאף אבן קוסאי, שהיה אבי סבו של מוחמד הוא מצאצאי ישמעאל בן אברהם אמין?



"וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם. אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה. וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים" (עזרא ב סא)


יש עוד הוכחות שאין בנקרא "מסורות" ולא כלום. וההוכחה פשוטה ביותר היא:
וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃ (שמות לא יג)


אלוהים מקדש אותנו, הוא המקור.
אילו מתחברים וחוזרים תמיד. לו השאלותינו מתבקשות.


כל ניסיון לנתק קשר איתו ולסמוך על מסורת איש לאיש, רק מנתקת אותנו מאלוהים, ובא ממקור של רועה מהשטן שהרבה פעמים מלובש ברצון אנושי טוב.

Posted in Uncategorized | Leave a comment

I love Arabs

I love all of creations of God, especially his children, all of them.

I want then best for them, as I would want for those who are close to me: myself, my close family, my extended family, my nation and the entire world.
I want to know God and to see his truth, and I pray this for them also.

I see Gods plans, at least what he has shown me.
Part of these plans include the returning of the people of Israel* to the land of Israel**.
I pray to be part of Gods plans including these, and I pray this for them also.

*people of Israel = are those people that God has chosen to be the people of Israel. God knows who this is and he acts according to his chose.
** land of Israel = the promised land as quoted millennium ago begins somewhere near modern Iraq until near, or in modern Egypt. at present the State of Israel has other border, which at times can be defined with a lot less then the promised ones or at other times closer to the promised one.

I am part of the rebuilding of the land of Israel, cities, towns and vineyards. The coming back after diaspora of the people of Israel. I pray that they be part of this also.

For the choice is not many. Either one takes an active part of joining God and his plans or attempting to disrupt God and his plans.
I pray that my brethren Gentiles living anywhere withing the land of Israel. As the prophet calls:

Flee! Save your lives!
Be strong, like a tamarisk in the desert.
[Jeremiah 48:6]

Take upon themselves a active role in:
1. Building the land, the houses and the fields.
2. Help bring the people of Israel home.
3. Give security and well being to the people of Israel
4. Actively defending Israel from all those who wish to do it harm.
5. Search your true roots out and be help bring God to them.

And from these actions may God bless them with similar blessings as he has and will give the the nation of Israel.

Posted in Uncategorized | Leave a comment

החיסרון והחיסרון האמיתית

בימים האחרונים ראיתי שאנשים מדברים על מה שנדמה להם שחסר להם.

לאחד זה אוטו מהיר ועצבני, לשני זה כלה יפה וחסודה, לשלישי זה סטייק עסיסי, ולרביעי זה בית המקדש השלישי.

כי אחד חסר משהו. ולי חסר שלא חסר לי מכל זה.
ומה שאמת חסר לי, לא חסר לי מספיק. וזה חסר לי.
ומה "חסר לי אבל לא מספיק" ?

גילוי אלוהים בעולם.
גילוי אהבתו.
גילוי רוחו.

מצד אחת חסר לי. ומצד שני אפשר להמשך הלה ככך. ושם הבעיה.
כי בעצם היכולת לדמיין שיש חיים ללא גילוי אלוהים חיים. פשוט מות.

עכשיו למען האמת כבר הייתי בסיבוב הזה.
כדי לעשות צריך לרצות, וכדי לרצות צריך להרגיש חיסרון.
כדי לרצות רוח הקודש, צריכים לרצות רוח אלוהים חיים.
ואם לא חסר לי רוחו. האם חסר החיסרון?
ואם לא חסר לי אפילו שהחסרון שיהיה לי הרצון להרגיש שזה חסר לי. אצרך צריכים להתפלל שאלוהים ירחם אלי ויתן לי החיסרון שבלי רוחו אין לי חיים.
ואז ורק אז, מגיע החיסרון.
וחייבים לקחת החיסרון הזה בשתי ידיים כי בלי חיסרון אין מה לרצות.
ואז רוצים לקבל מרוחו. ואז שוכחים , ונזכרים שוב ורוצים. ושוכחים עד שדי. אי שפר לחיות בלי רוחו. ואז זה מגיע. כן ככך בפשטות רוחו אלוהים נוחת על האדם.

ואז לוקחים הרוח ומתנקים אותו ממקור הרוח ומכניסים אותו לאגו האנושי. ואז… נעלם הרוח. כי אין רוחו אלוהים חי במציעות מנותקת ממנו. אין הוא חי באנושיות.
ואני מרמה את עצמי שוב שאפשר גם וגם. שבאמת לא חסר לי הרוח. שהאנושיות מסתפקת את רוחו הדל.
ואז אלוהים בחסדו שולח בריזה קרירה של תזכורות שהאנושיות ימיו ספורים וגבולותו מוגבלים, כשרוח אלוהים אין קץ וגבולותיו איו סופיות.

והפעם אני נשבע בכל היקר לי שלא אשכח ירושלים= "גילוי אלוהים חיים בעולם" שאין חיים אחרים.

Posted in Uncategorized | Leave a comment

זמן איכות

רציתי לכתוב על הנושא, אבל אחרי חיפוש קל מצאתי מאמר שדי מסכם אותו.
זמן איכות משפחתי
ובכל זאת מן הנכון להוסיף מה שחסר במאמר, זמן איכות עם אלוהים.
זמן שאני שם כל מהווי לצעד וכולי מרוכז באלוהים והקשר איתו. כולי מחפש ההויה הפרודקטיבי שיש בקשר הזה. חיפוש שלא קשור למה שאני יכול למלאה את אנושיות שלי, אלה בעיסוקי בעצם הקשר.
כי כמו אשתי וילדי והורי, אלוהים לא פחות חשוב בחיי. ומקום לזמן איכות איתו חייבת להיות בראש סדר היום יומי בחיי.
אחרת בשביל מה אני כן?

image

Posted in Uncategorized | Leave a comment

חפצי היקרים

הדין שלי, האמת שלי, הכסף שלי, האהבה שלי, הזוגיות שלי, הבית שלי, הקריירה שלי, ה… שלי וה… שלי ואין לדבר סוף.
וכל השלי הזה מוביל אותי לכעסים ותסכולים, עצבנות וחוסר שקט. ולמה כי אלוהים לא שם. הוא לא שם ב”שלי” הוא שם ב”שלו”.
ואני עדיין מחפש איפה לשם ה”שלי”. ג’ורג ‘קרלין מסקם את זה יפה – מקום לדברים שלי

Posted in Uncategorized | Leave a comment

The right path

In the past I have been telling others that the best way to decide their way is first and foremost to place in front of themselves all their options. When one has in all in front of himself and allows himself to choose from any of them, he will feel what is difficult and almost impossible for him to do, to succeed in reaching that point where he feels free enough, he will have to do some connecting to himself and praying to God to handle his pitfalls.

While all of this is correct, it takes to a cognitive path of logic and rational. Even though in its essence, it is touching even more so the emotions.

Should logic, rational & emotions be our guides? Can we allow them to guide us? If we do must we not excel in learning and understanding? Will we ever learn enough?

We are all children of God and have to remember to fall back as babies into his loving and caressing hands. God loves us more then we can ever love ourselves.

No man made creation can be a path to the answer. Even more so, the second we allow these tools to be any form of guidance, we in essence create idols and fall to worshiping them. And such a path is one which will lead us nowhere.

Only God can be our guide on his path.

Posted in Uncategorized | Leave a comment