חווית יום ירושלים בירושלים

הרגשתי שחסר לי משהו ביום הזה, הימין הדתי כאילו לקחו אותו לעצמם וכלל הציבור הישראלי לא חש תודה בשחרור חלקי הארץ המובטחת ובמיוחד ירושלים.

אבל בדרכי לעבודה אלוהים הראה לי תשובה לשאלתי. והמקרה שהיה כך היה:

איש נוסע על אופניים שבכיסא האחורי שלו ילד קטן. ממולו בא נער צעיר למדי על אופניים שלא הסתכל לדרך ונכנס באיש. האיש צועק והנער כאילו זה לא שייך לו בכלל פונה. אין התייחסות או סליחה או כלום. האיש תופס לנער האופניים וצועק אליו. ורצה לתת לבחור מכות. הבחור רק יודע להתגונן. אישה מבוגרת הקצת שעמדה בצעד צועקת לאיש “מה אתה עושה? אתה איש מבוגר לא כך מתנהגים”. ובזה הכל התפזר.

ניתוח קל:

נער: אין לו דין ודיין ואף אחד יאמר לו מה לעשות. האומנם?

האיש עם הילד קטן: אני יראה לו איך צריכים להתנהג. אני אחראי על ילד קטן פה. אני צריך לשמור אליו.

האישה המבוגרת: תעזוב הילד, אין סיכוי ללמד אותו. הכי חשוב שאתי תדע פה ועכשיו מה שנכון.

ומה הקשר בן זה ליום ירושלים בירושלים כבר אתם תוהים.

האיש עם הילד הקטן: עם הלוקחת את הגאולה לדרכו. קם ובונה הארץ, המדינה והתיישבות וכו’, האומנם אין לא אחריאות כבן הבכור לחינוך הילדים האחרים של אלוהים? האם הגאולה זה רק רכושך הפרטי?

הנער: הערבים שלא מסתכלים לאיפה הם הולכים ושפוגעים בעם ישראל, כבודם לא נותן להם לומר סליחה ולזוז לצד.

האישה המבוגרת: העומדים מהצד שלא לוקח בפועל הגאולה (אולי בעבר עשו, אבל לא עכשיו) ורואה משהערבים עושים, ובמקום להעמיד אותם בקור רוח המקום. נוח לה יותר לצעוק על העם שכן לוקח הגאולה.

ומי צודק ? ימין, לא. שמאל, לא. ערבי, לא. רק אלוהים.

This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s