טעם המלך

בבית המלך נהגו להכין מאכל מיוחד בארועים המיוחדים ביותר של המלך שקראו לו שדנרא’צם. אחרי שהמלך מת, עבדיו נשבעו לא להכין יותר את המאכל שדנרא’צם. אחרי שנים רבות כל עבד הלך לדרכו, כל אחד זכר זיכרון מיוחד מהמאכל שדנרא’צם מבית המלך וכך ספרו גם לילדיהם ונכדיהם. אבל אחרי הרבה זמן, דורות ומרחק מהתקופה המפוארת ההיא, כל אחד התרגל ודמיין לעצמו משהו מהמאכל ההוא. עד אחרי שנים ודורות לא היה אדם שהיה יכול לומר מזה בדיוק שדנרא’צם. יום אחד התברר שטבח המלך רשם את המתכון המדויק לשדנרא’צם והדבר התגלה והתפרסם. בעיה קטנה היה למתכון, שסימון הכמויות לא היה מובן ולא היה ברור כמות המרכבים לכל דבר. אילו שדרו במחוז שנהגו לאכול מתוק היו בטוחים שגם כך היה במאכל המלך ומדדו המתיקות בהתאם. ואילו שדרו במחוז שנהגו לאכול חמוץ היו בטוחים שגם כך היה במאכל המלך ומדדו החמוציות בהתאם. ואילו שדרו במחוז שנהגו לאכול חרף היו בטוחים שגם כך היה במאכל המלך ומדדו החריפות בהתאם. ואילו שדרו במחוז שנהגו לאכול מלוח היו בטוחים שגם כך היה במאכל המלך ומדדו המלח בהתאם. עד שלא יכלו אנשים להסכים מה היה הטעם וטיב המאכל. יותר ויותר היה נראה שהסכמה בניהם הייתה מקרבת המחוז שדרו מאז מיתת המלך ולא מקשר כל שהוא למאכל שדנרא’צם. ואפילו שבא אחד והראה והסביר בצורה יפה את סימני הכמויות והכין המאכל, לא הסכימו יתר שזה הטעם הנכון. כמעט כולם מספרים שהטעם שהם זוכרים יותר טוב. לא שהמאכל לא היה ראוי לבית המלך, הוא באמת היה ראוי. ולא שלא היה טעים כי הוא היה באמת טעים מאוד. אלה שזה לא היה מה שהם זכרו.

ספר ירמיה פרק טז (ט)
כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני משבית מן המקום הזה לעיניכם ובימיכם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה:

לא כמו שאנחנו מדמינים לעצמינו איזה מדענים היו אצל המלך, המציאות היתה שונה בתכלית. במיחד שמבינים את הקושי של העברת מאכלים ממקום למקום בעולם שפעם היה קשה עד שכמעט ולא הייתה קיימת. בימינו אפשר לראות על השולחן מאכלים שלפני רק שנה או שנתיים לא שמענו עליהם כלל ! אלא הוא הפך להיות לנו בסל המצרכי יסוד ! אלא המציאות אצל המלך לא כך הייתה, סוגי התבלינים היו בודדים ומיני הדגן ירקות ובשר מועט ביותר. אלא טבחי המלך ידעו לערבבם בצורות שונות ולתת לבלוטות הטעם להתענג במאכל. כמות של מלח, חמוציות, מתיקות או חריפות הייתה מועט מאוד והמאכל בכל זאת היה תענוג של ממש. לא כמו בימינו ששופכים מלח או סוכר בכמויות על התבשילים. טעם זה של בית המלך לא פשוט הוא ונצרך לה לימוד להאריך אותו דיה. כי אחרי שהתרגלו לאוכל זול ומהיר יתכן שאדם יחשוב אותו לתפל שהרי אין לו זמן לתת לבלוטות פיו לטעום כלל. הוא לוגם היין בליטרים ולא מעריך הבקבוק של בין מאה בכלל. רק אחרי חינוך מחודש בסבלנות והארכה עצמית יתחיל להבין מה מגישים לפניו. וגם אז עם הוא ממהר ישכח הכל ויוכל אוכל זול ולא בריא.

ספר משלי פרק ו (לג)
נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה:

This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s